פרק 3. תשוקת יתר לאכילה
פרק 3 :
תשוקת יתר לאכילה
רעב שאינו יודע שובע
מבחינה
אבולוציונית מדובר בסוג חדש של רעב. זה לא "תן לי דלק להרוות את יומי" ,
זה לסיים ארוחת ערב וללכת למקפיא ולאכול גלידה.
במקרים
רבים אתה שואל את עצמך האם אתה באמת רעב? אבל אז המוח מכבה במהירות את המחשבה הזו,
מכיוון שהיא לא עניינית ואפילו מאיימת. זהו רעב שאינו יודע שובע שהשתלט ולא מפסיק.
1.
הדבר הראשון ששונה :
זה תמיד
אכילה בישיבה. מול הטלוויזיה, בזמן קריאת ספר, בקריאת מייל וגלישה באינטרנט, בקולנוע,
באירועי ספורט ובמכונית. ואלו אפילו לא ארוחות!
אלו
חטיפים !!!!!
הפכנו את החיים למזנון, רציף ומושקע !!!
2. הדבר השני ששונה:
אכילה
ממש לא מרגיעה את זה. איבדנו את היכולת של פיצוי אכילה. פעם , ילדים שדילגו על ארוחה
פיצו בארוחה הבאה.
איך
הגענו לזה?
בעבר
אכלנו דגנים מלאים וכמויות קטנות של חלבון מהחי והרבה ירקות
הקולטנים
במוח, העבירו למוח שדר של שובע עפ"י מידת ההימתחות שלהם.
היום אפשר לאכול סופגנייה אחת ובקושי למלא את הבטן וכמות הקלוריות כבר לא מתואמות כמו שהיה פעם.
אנחנו מתעוררים בבוקר ורמת הסוכר שלנו נמוכה, אז הגוף משדר סימני רעב. אנחנו שותים נס קפה עם כפית סוכר או שתיים, מנשנשים איזה רוגלך או פרוסה עם ריבה או אולי יוגורט עם פרי.
אבל בגלל שהמאכלים האלו מכילים המון סוכר ופחמימות בהסוואה, זה מקפיץ את רמות הסוכר בגוף הרבה מעל לרמה הממוצעת.
זה גורם לגוף לשחרר כמות אינסולין, שמטרתו להגדיל את כמות קולטני הסוכרים בתאי שריר ובתאי שומן. אבל בגלל הכמות המופרזת של סוכר שאכלנו, בלי לדעת בכלל, גם כמות האינסולין גבוהה מאוד. אז רמת הסוכר לא חוזרת למצב מאוזן, אלא קורסת. זה מצב שמוכר לכולם כעייפות שמופיעה פתאום אחרי ארוחה גדולה או נשנוש של משהו מתוק.
כעת כשרמת הסוכר בגוף נמוכה, הוא משדר שאנחנו זקוקים למשהו מתוק או פחמימה. רק כדי להוביל לקריסה נוספת של רמות הסוכר בגוף, שיוביל לשחרור כמות מוגזמת של אינסולין בגוף וכן הלאה. כך,'רכבת ההרים של האינסולין' גורמת להתמכרות פיזיולוגית, שמתחילה כל בוקר מחדש.
הסוכר הסמוי שמאיים על בריאותינו
האתגר המרכזי בכל נושא ההתמכרות הזו הוא שמעבר לחשודים הברורים כגון מאפים, קינוחים וממתקים, גם במאכלים "תמימים" לכאורה שנחשבים כבריאים ומזינים יש בפועל כמויות מופרזות של סוכר ופחמימות.
יוגורט ממותק, חלב צמחי, גרנולה, פירות יבשים ואפילו סילאן, שהרבה חושבים שהוא תחליף סוכר טבעי, כולם מכילים כמויות גבוהות של סוכר. תירס, תפוחי אדמה ופסטה מכילים אחוז גדול של פחמימות, שבגוף הופכות לסוכרים. אז קשה מאוד להתחמק מהם.
אז בשביל לא להפעיל את ההתמכרות הפיזיולוגית, צריך תחילה לא להתפתות למאכלים עתירי סוכר ופחמימות ובהמשך ללמוד איך לאכול בצורה שלא מפעילה את 'רכבת ההרים של האינסולין'.
אחד האשמים לרעב שאינו יודע שובע הם הממתיקים המלאכותיים:
אין להם שום קלוריות והם לא מספקים לגוף "משהוא" לשרוף קלוריות. למעשה הם משפיעים על מערכת האינסולין בצורה דומה מאד לסוכר.
הטעם המתוק פוגע בלשון, הקולטנים במוח נדלקים והלבלב מציף את הדם באינסולין. כולם מוכנים "לקלוט" את הסוכר, שאף פעם לא מגיע. הם גורמים לנו להתגייס על משהוא שבאמת מכיל סוכר אמיתי וזה יכול לגרום לנו להפריז בפעם הבאה כשהוא יהיה זמין.
החלפת סוכר בממתיקים ללא קלוריות משפיעה על הגברת התיאבון למאכלים מתוקים בהמשך וזה מביא לעלייה במשקל.(חולדות שאכלו יוגורט עם ממתיקים עלו במשקל ב – 29% יותר מאלו שאכלו יוגורט סוכרי.)
סיבה נוספת לרעב שאינו יודע שובע הוא שכיום אין זמן בו לא מקובל לאכול. (פעם אכלו ארוחות משפחתיות )
פגישות עסקיות, מטבחים במשרדים, סיבות למסיבות (פרידה, עליה בדרגה, שינויים).
אנחנו צריכים להבין שמשהו הרבה יותר עמוק מתרחש ולכן חייבים לבחון איך רעב נשלט ע"י המוח?
אנחנו נולדים עם מנגנון רעב ושובע ברור מאוד: כשרעבים אוכלים - כששבעים מפסיקים. אך בשלב כלשהו התחושות האלו נעלמות, ורובנו אוכלים מהמון סיבות אחרות – שעמום, עייפות, עצבים, אכילה חברתית ועוד סיבות רבות שמונעות מאיתנו לשמור על המשקל הטבעי והמאוזן שלנו.
